אודותיי

מיגל תומר – נולדתי ב-17 לנובמבר 1933 בפולין. בגיל חמש הגעתי ל BUENOS AIRES שפרצה מלחמת העולם השנייה , עליתי לארץ בשנת  1957 לקיבוץ 'ניצנים'.

1959 הגעתי לתל-אביב אחרי שהייה של שנתיים בקיבוץ ניצנים. נרשמתי למכון לציור אבני [בני אפרת] שהוא נוכח בין המוזמנים למד יחד איתי. המורים שטרייכמן, סטימצקי, ארגוב.

תערוכה ראשונה שלי בתל-אביב היתה בגלריה קץ ברחוב דיזנגוף. התערוכה השנייה, גלריה 220 ברחוב בן-יהודה בתל-אביב ב-1961 בערך. באותה התקופה, היכרתי את יהודה ורדי שהיה מבצע תפאורות והוא עבד בתיאטרון הבימה עם המתכננת לידיה קמפוס גני. היכרתי אותה דרכו כי הוא היה צריך עזרה בשפה ,כי לידיה לא דיברה אף שפה חוץ מרומנית וצרפתית ולאחר היכרות בינינו  ,היא לקחה אותי לבצע את התפאורה הראשונה שלי בתיאטרון 'האוהל'. כך נשארתי לעבוד בתיאטרון כמה שנים.

שלמה פז וניקו ניטאי עבדו באותה תקופה בתיאטרון ושמה הכרתי אותם. עבדתי כמנהל הצגה ומבצע תפאורות – עד שהיה לי את המזל והבמאי יואל זילברג הסתסך עם הבחורה שהיתה אמורה לתכנן את התפאורה להצגה 'האידיוטית' עם גילה אלמגור, ושבועיים לפני הפרמיירה, הוא פנה אלי שאתכנן את התפאורה. וזה עשיתי בהצלחה.

לאחר-מכן עברתי ללהקת בת-שבע, שמה הכרתי את מרטה גרהם שהיתה הכוריאוגרפית של הלהקה ורקדנים כמו רינה שיינפלד, משה אפרתי ועוד. הזדמן לי להופיע כסטטיסט בהסרטה של 'שני אוייבים' עם אלברטו סורבי ודוד ניבן. לאחר-מכן עבדתי כמנהל אומנותי עם ההפקה 'רק לא בשבת', הפקה צרפתית -ישראלית  עם הבמאי אלקס ג'ופה ואז בשיא העבודה בתחום של תפאורות, עזבתי עם המשפחה לפריז אחרי מלחמת ששת הימים. 
7 שנים בפריז שחלק גדול מהן עבדתי בקונסוליה הישראלית, למדתי ב'בוז-אר' beaux arts   הצגתי בתערוכות קבוצתיות ב- Cagnes sur Mer,  juvisy בגלריה  goldmintz  בבלגיה, ב  salon de mey   במוזיאון של אומנות מודרנית בפריז.

כשהגעתי לפריז התקשתי למצוא עבודה עד שבקונסוליה הישראלית, חיפשו דובר ספרדית שיעזור להם בתירגום, כי באותה התקופה נתפס באלקסנדריה רב חובל ספרדי שריגל לטובתנו. אז גילו אותי ותוך 24 שעות קבלתי דרכון ונשלחתי לברצלונה, כך התחילה ההרפתקה עם ה'שושויים' שישבו בקונסוליה בפריז. הטוב שבכל המצב הזה, שלא עזבתי את הציור בכלל כי בקומה האחרונה בקונסוליה שהיתה ריקה, אישרו לי להקים את הסטודיו לציור שלי ושם כשלא היתה לי עבודה כלשהי לבצע, הייתי עולה למעלה ומצייר לי בכיף.

חזרתי לארץ לפני מחלמת הכיפורים והצגתי בגלריה 'מבט' ברחוב גורדון שבתל-אביב, תערוכה 'עיצוב סביבותי' – environment  art  שהייתה תולדת ההשאיפה להינתק מהצורות המסורתיות של פיסול וציור ולגבש יצירה אשר תקיף פיזית את הצופה, 'תבלעו בתוכה ותאלצו לתופסה לא רק בחוש הראייה, אלא גם בשאר חושיו'. הכתוב לעיל הוא ציטוט שכתב רן שחורי, בבקורת אמנותית לתערוכה זו הראשונה בארץ ובגלריה 'מבט' מעיתון 'הארץ'. כל מבקרי האמנות קיבלו אותי בתערוכה זו הראשונה ואחר-כך גם השנייה בהתלהבות רבה והחמיאו לי ביותר. עוד כתבות היו מעיתוני,  Jerusalem post  'על המשמר', 'דבר', 'מעריב' ו'ידיעות אחרונות'.

הצגתי במוזיאון העירוני ברמת גן 'אגודת הציירים ', בחברת 'רסקו', ב'פינות בגלריה 'בלתמן' – אירוע אש, עבודה סביבתית שהתרחש ליד האיצטדיון ברמת-גן. – בלג' בעומר.

יחד עם זה, חזרתי לעבוד בתיאטרון ובקולנוע, בעיקר עם הבמאי ניקו ניטאי  מתאטרון ה'סימטה 'ביפו, וסרטים עם מנחם גולן. באותה התקופה, באחד הסרטים שצולם בירושלים הכרתי את אלי קורן שהוא חבר טוב, ויחד שקלנו אפשרות לבנות מקום שבו יתרכזו רוב האומנים שהכרנו בתיאטרון, קולנוע, ובציור, וכך עשינו, בנינו ברחוב הירקון 270, מסעדה שנקראה – M  and  A' ' באמת על השמות שלנו, מיגל ואלי. וזה באמת קרה, המקום התמלא עם אומנים, וזכה להצלחה רבה. לאחר הרפתקה הזאתי הראשונה, המשכתי לבנות עוד ועוד מקומות, מקומות שהצבתי ותיכנתי אותם מהתחלה ועד הפתיחה. המסעדה האחרונה שבה עסקתי היתה 'מסעדת בוקצ'יו' שעדיין מופעלת על ידי האקס שותפה שלי במקום. ברחוב פרישמן פינת הירקון. בתל-אביב מול מלון דן.

ב-1997 התחלתי ללמד ציור בסטודיו שבשכונת 'ארגזים' ליד אקס בית מעריב. עד היום אני מלמד. באותה התקופה, הצגתי כמה תערוכות יחיד והשתתפתי בתערוכות קבוצתיות בארץ ובחו'ל וגם ארגנתי תערוכות קבוצתיות לתלמידיי.
עכשיו בימים אלה בנוסף לעיסוקיי עם תלמידיי ועבודות שאני מצייר, אני כותב ספר הרפתקאות שנקרא 'תל-אביב-פריז-תל-אביב' המבוסס על חלקים מההרפתקאות שלי בחיי.

אתר החוגים והפנאי המוביל בישראל נבנה על ידי "חוג" אתר החוגים